תעלומת ג'ק המקפץ/ יעקב עיון
שבת, 14/01/2006 שעה 20:47
דמותו של ג'ק המקפץ (Springheeled Jack) רדפה את לונדון הויקטוריאנית ולפעמים גם מקומות אחרים באנגליה במשך יותר מחצי מאה. מיהו היצור המסתורי דמוי האנוש אשר הגיח מתוך האפילה ונקרה על דרכם של עוברי אורח תמימים, תקף אותם באכזריות וברח במהירות כמעט על אנושית בעודו מנתר מעל לגדרות ומקפץ על גגות העיר? האם היה אדם אחד? האם חיקו מספר אנשים את מעלליו (קופיקאט) והתחזו לו? או שמא מדובר בתקריות מקריות ללא קשר לאחת לשניה? מאמר אורח של יעקב עיון על הדמות המסתורית, האגדית-למחצה, ששמועות אודותיה עודנה רווחות גם בבריטניה של ימינו

זינוק מדהים, צחוק מלגלג, היעלמות מסתורית. ג'ק מופיע באלדרשוט ב-‏1877

מיהו היצור המסתורי דמוי האנוש אשר הגיח מתוך האפילה ונקרה על דרכם של עוברי אורח תמימים, תקף אותם באכזריות וברח במהירות כמעט על אנושית בעודו מנתר מעל לגדרות ומקפץ על גגות העיר? דמותו של ג'ק המקפץ (Springheeled Jack) רדפה את לונדון הויקטוריאנית ולפעמים גם מקומות אחרים באנגליה במשך יותר מחצי מאה.

האם היה ג'ק אדם אחד? האם חיקו מספר אנשים את מעלליו (קופיקאט) והתחזו לו? או שמא מדובר בתקריות מקריות ללא קשר לאחת לשניה? רוב קורבנותיו היה נשים או הולכי רגל בודדים בשעות החשיכה, עדי ראיה מספרים על דמוי אדם בעל קרניים ובעל טפרים חדים, עיניים מזרי אימים ובוהקות באור אדמדם. לפעמים נשף אש מפיו כאילו היה שד מן הגיהנום, לרוב היה לבוש גלימה שחורה המסתירה את גופו ואת פניו הכעורות, כולם דיווחו על זריזות אקרובטית וכושר ניתור מפתיע מעבר ליכולת האנושית. תמיד הופיע בפתאומיות ובזינוק אל אם הדרך, בריחה מהירה לאחר מעשה ומכאן שמו - ''ג'ק המקפץ''.


תקריות ועדויות

הוא הופיע לראשונה באחד מלילות ספטמבר הקרים בלונדון של שנת 1837, איש עסקים ראה אותו לראשונה כשעבר ליד בית קברות ולפתע הופתע על ידי דמות שזינקה מעבר לגדר בית הקברות בגובה שלושה מטר ונחתה לידו בקלילות. הדמות תוארה כדמוית אנוש בעלת אוזניים מחודדות, אף נשרי בולט ועיניים גדולות וזוהרות.

תקרית מתועדת של ממש התרחשה זמן קצר לאחר מכן בעיירה קלפהאם שבדרום מערב לונדון (באותה תקופה היתה נפרדת מלונדון): קבוצה של של שלוש נשים הותקפה, שתי נשים הצליחו להמלט אולם אחת מהן, פולי אדמס עובדת פאב, כשלה מאחור ונפלה קורבן לטפריו של ג'ק. היצור קרע בפראות את בגדיה וביתר את בטנה בטפריו החדים, השוטרים מצאו אותה לאחר מכן ללא הכרה ושותתת דם. כל מה שפולי אדמס אמרה עליו היה שהוא אדם ''דמוי שד''.

חודש לאחר מכן הותקפה משרתת בשם מארי סטיבנס בדרכה לעבודתה בלבנדר היל שבקלפאם. ג'ק המקפץ ניתר לעברה מתוך סמטה אפילה ואחז בה מאחורה מנסה לנשקה ולתפוס את חזה תוך כדי צחוק מתגלגל. מארי צרחה בכל כוחה וכך הבריחה את התוקף. למחרת היום נצפה ג'ק ליד ביתה של מארי סטיבנס, כשזינק מול כרכרה נוסעת וגרם לסוסים לאבד את שיווי משקלם עד כדי התרסקות הכרכרה בצד הדרך. עדים דיווחו על כך שראו אותו קופץ מעל לחומה בגובה של יותר משלושה מטרים. התקיפה הבאה התרחשה לאחר פרק זמן לא ארוך ליד כנסיית קלפאם. פעם נוספת הותקפה אישה בודדה, אולם הפעם, בשונה מפעמים קודמות, נמצאה גם ראייה של ממש לתקיפה. טביעות עקבים עמוקות, מוזרות למראה, נמצאו בקרקע הלחה - והצביעו על כך שבנעלי התוקף היה מותקם מעין מנגנון מסתורי שאיפשר לו לזנק לגבהים עצומים.

בינואר 1838 הכריז ראש עיריית לונדון, סר ג'ון קוואן, על קיומו של ג'ק המקפץ - בפומבי. הוא קיבל לידיו מכתב מאלמוני ''תושב פקהאם'' (כך חתם כותב המכתב) בו ניתן דיווח על מעללי ג'ק: ''בעקבות התערבות אחד מאנשי החברה הגבוהה הוא קיבל על עצמו את המשימה להפחיד למוות 30 איש. הוא הצליח עד כה לעשות זאת לשבע נשים, כששתיים מהן כנראה לא יצליחו להתאושש ויאלצו להוות נטל על משפחותיהן. העניין נמשך כבר לא מעט זמן ובאופן תמוה העיתונים מסרבים לדווח על הפרשה''.

ג'ק נמלט מרודפיו פעם נוספת. אפלו הדוכס מוולינגטון השתתף בחיפושים

לאחר ההודעה הרשמית הראשונה על קיומו של ג'ק המקפץ החלו לזרום דיווחים מידי אזרחים רבים על תקריות קודמות. מספר אנשים התאגדו בקבוצות ויצאו לתפוס את ג'ק, ביניהם גם הדוכס מוולינגטון (שקרא על המקרה ב''טיימס'') גיבור קרב ווטרלו, כשהוא חמוש בשני אקדחים ורכוב על סוסו. למותר לציין שגם ניסיונות אלה העלו חרס.

ב-‏20 לפברואר 1838 חזרו לוסי ומרגרט סקיילס לביתם לאחר ביקור אצל אחיהם באיזור ליימהאוס. בסביבות 8 וחצי בערב נתקלו בג'ק המקפץ שניתר לעבר לוסי מתוך ''סמטת הדרקון הירוק'' הסמוכה. התוקף נשף על פרצופה המפוחד של לוסי, לפי עדותה, להבות כחולות. האישה ההמומה קרסה על הקרקע, מסונוורת ובוכיה. ג'ק התבונן בשתיהן זמן מה ולפתע זינק בבת אחת לעבר גגו של בית סמוך, ומשם אל תוך תוך האפילה. יומיים לאחר מכן, ב-‏22 בפברואר, הטריד ג'ק את ג'יין אלסופ. מיס אלסופ, שהתגוררה ביחד עם אביה ושתי אחיותיה, שמעה דפיקות גסות על דלת הבית. כשהביטה, ראתה דמות אדם נחבאת בצללים העומדת לפני השער. האיש הזדהה כשוטר וצעק ''תפסנו את ג'ק המקפץ! הביאי הנה מקור אור, מהר!''. ג'יין מיהרה להדליק נר והביאה אותו אל האיש, אך ברגע שהושיטה אותו אליו, נשלחה יד מתוך החשכה ולפתה את גרונה. האיש תחב את ראשה תחת זרועו ובידו האחרת החל קורע את שמלתה. היא הצליחה להמלט בצרחות, אבל הוא רדף אחריה ולכד אותה בשנית, וכשהוא אוחז בשערה שרט את פניה ואת גרונה. אחיותיה של ג'יין שמעו את המהומה ומיהרו לצאת לרחוב בצעקות עזרה. ג'ק המקפץ נבהל ומיד נעלם באפילה כלעומת שבא.

תיאורה של ג'יין היה מחריד. ''הוא לבש קסדה גדולה ומין בגד גוף צמוד, שומני למגע'', סיפרה, ''הגלימה נראתה כמו זו ששוטרים לובשים. הידיים היו קרות כמו קרח וגם היו לו טפרים חזקים. אבל הדבר הכי מפחיד בן היו העיניים – הם זהרו כמו כדורי אש.''

יום למחרת התרחשה תקרית נוספת, הפעם ברחוב טרנר. דפיקה נשמעה על דלת ביתו של מר אשוורט'ס והנער המשרת פתח את הדלת. אדם מוזר למראה עמד בפתח. האיש נעץ את מבטו בנער וביקש לדבר עם האדון. עיניו, סיפר המשרת מאוחר יותר, זהרו באור אדמדם וטפרים ארוכים התנפנפו על זרועו. הוא קפץ מיד על גג הבית ונעלם. הנער זכר שראה את האות האנגלית W רקומה על חולצתו.

ג'ק המקפץ נצפה שוב ברחוב טרנר, בשנים 1839 ו-‏1843. בשנות החמישים והשישים ג'ק המקפץ נצפה בכל רחבי אנגליה. לפעמים על גגות כנסייות ואף על קירות מצודת לונדון המפורסמת. בפברואר 1855 התגלו בדרום מחוז דבון עקבות מוזרים על השלג, שהופיעו באורח מסתורי גם על קירות וגגות בתים בסביבה. בשנת 1860 הופיע ג'ק באזור, התגלה, כותר על ידי המון זועם, אך המצליח להימלט בניתורי הקנגורו האדירים שלו.

באוגוסט 1877 הופיע ג'ק במחנה צבאי באלדרשוט, קפץ מתןך החשיכה וסטר בחוזקה על פניהם של סניטרים צבאיים. חלק מאותם סניטרים דיווחו לאחר מכן על להבות כחולות שפרצו מפיו. החיילים ניסו לירות בו, אך החטיאו. חודש לאחר מכן הבחינו בו שוב, הפעם כשהוא מדלג מעל גגות לינקולנשייר. הם ניסו להפילו בכדוריהם, אך נכשלו. מכאן ואילך נחלקו הדעות: חלק אמרו שהכדורים החטיאו אותו כליל, בעוד שאחרים סיפרו כי פגעו בו ושמעו קול מתכתי כלשהו בעת מגע הקליע עם גופו. נפגע או לו, הוא לא נלכד גם אז.

מדען מטורף? חייזר שננטש? ואולי המרקיז מווטרפורד?

ג'ק נצפה בפעם האחרונה בשנת 1904 ברחוב ויליאם הנרי בליברפול כשהוא מקפץ מהרחוב אל גגות הבתים, תושבי הרחוב ניהלו מרדף ושוב נכשלו ללכדו, בעודו מנתר ומשמיע את צחוקו המהדהד.



מי או מה הוא היה?

עדות אחת, חוזרת ונשנית בכל הדיווחים על המפגשים היא העובדה שלתוקף היתה יכולת זינוק וניתור על אנושית, ראו אותו מקפץ בין גגות, מדלג מעל גדרות וחומות אבן בזריזות מדהימה. הדבר גרם לרבים לדבוק בתיאוריה כי התוקף המסתורי אינו אנושי כלל וכלל, כמובן שתיאור חזותו על ידי הקורבנות לא עזר לדבוק בתיאוריה ראציונלית. העקבות שמצאו על הקרקע מצביעים על מכניזם מסויים, קפיצי, שיתכן כי הורכב בנעליו והעניק לבעליהן יכולת ניתור יוצאת דופן. המכתב האנונימי שקיבל סר ג'ון קוואן מספק השערה סבירה יותר מאשר מפלצת מוזרה האורבת לאנשים בלילות. הנער מרחוב טרנר לא הסתכל על מפלצת כי אם על אדם בעל עיניים מבריקות וציפורניים ארוכות. העובדה שהבחין באות W הרקומה על חולצתו הביאה את החוקרים לחשוד באנשים מסוימים מאוד שזה היה אחד ממאפייני לבושם.


מדען מטורף? חייזר שננטש? ואולי המרקיז מווטרפורד?

הסופר פיטר היינינג מעלה בספרו ''האגדה ופשעיו הביזארים של ג'ק המקפץ'' את ההשערה שהאחראי לכל הסיפור הזה הוא הנרי דה לה פואר ברספורד, המרקיז השלישי של ווטרפורד, אציל אירי בעל השפעה בחלונות גבוהים שהיה ידוע בחיבתו לבדיחות גסות ולתעלולים משונים. המרקיז היה אדם אתלטי וגבוה שיתכן ומצא דרך להרכיב את המנגנון המאפשר לזנק לגובה, שאותו כינה היינינג ''עקבים מקפצים''. היינינג גרס כי המרקיז למד באופן כלשהו את טכניקת נשיפת אש מהפה, בדומה לפעלול שמבצעים אקרובטים בקרקסים. מכל מקום, המרקיז מת בשנת 1859, כך שגם אם היה אחראי לגל התקיפות הראשון, הוא ודאי לא היה אותו ג'ק של המחנה הצבאי באלדרשוט ולא זה של 1904 בליברפול. האפשרות שחקיינים למיניהם לבשו את דמותו כפי שתוארה בפי עיתוני התקופה נחשבת כיום לסבירה ביותר. היינינג, בכל אופן, אף מצמצם את ''אחריותו'' של המרקיז מווטרפורד לדמויות שניצפו בשנה וחצי הראשונות בלבד.

בניית המיתוס. ג'ק כגיבור קומיקס פופולרי

השערות מוזרות עלו עם השנים: בין השאר הועלתה סברה כי ג'ק הוא חייזר שננטש על כדור הארץ על ידי ספינת האם שלו (האם מההנחה הזו נטל סטיבן ספילברג את ההשראה לדמותו של אי.טי?). השערות אחרות גרסו כי ג'ק הוא שד מהגהינום, ואולי אף השטן בכבודו ובעצמו. סברה אחרת הייתה כי ג'ק הוא יצור המסוגל לעבור בין עולמות מקבילים, מה שמסביר את היעלמותו מזירות האירועים שבהם כיכב (ואולי זו הייתה ההשראה לסדרת הטלוויזיה ''גולשים בזמן''). אחרים הניחו שמדובר במדען מטורף שמצא דרך להתגבר על חוקי הכבידה. הנחות אחרות, ארציות יותר אך מטורפות לא פחות, היו שג'ק הוא קנגורו לבוש בגדי אדם או פעלולן קרקס המתמחה, נוסף על יכולותיו האקרובטיות, גם בנשיפת אש. והיה גם, כאמור, מי שהביע את ההשערה כי מדובר באדם ספציפי - המרקיז מווטרפורד. משהו בדומה להשערה שהנסיך מוויילס (לימים המלך אדוארד השביעי) היה ג'ק המרטש בכבודו ובעצמו, מי שטבח חמש נשים אומללות בלונדון בשנת 1888.


ג'ק המקפץ כגיבור תרבות

ג'ק המקפץ הצליח להשאיר את חותמו בתרבות המערבית וכעת ניתן למצוא אותו בספרים, בקומיקס ובקולנוע. לפעמים המסתורין פועל על הדמויות כך שהן הופכות לטובות יותר ובעלות השפעה חיוביות. ג'ק לא הרג אף אחד (למעט תקרית מוטלת בספק עם יצאנית רחוב בת 13 בשם מריה דייוויס בשנת 1845) ובשל כך הוא בסך הכל תעלולן לא מזיק, להבדיל מג'ק ויקטוריאני אחר שנהג לרטש את קורבנותיו.

הסופר פיליפ פולמן והמאייר ד. מוסטין הוציאו לאור בשנת 1991 ספר ילדים מאוייר בשם ''ג'ק המקפץ'', ג'ק מתואר שם כסופר גיבור המציל ילדים יתומים מידיו של מאק הסכינאי. כאן הפך מיצור האורב בדרכים אפילות לגיבור ילדים ולדמות חינוכית מעוררת השראה. להקת הרוק ''ספרינגהילד ג'ק'' בחרה את שמה כהוקרה לג'ק המקפץ.

תרומה גדולה להעלת קרנו של ג'ק המקפץ הגיעה עוד מתקופתו, סדרת ספרי הרפתקאות מאויירים ''פני דרדפולס'' ( penny dreadfuls), שזכתה לפופולריות בלתי מבוטלת. הסדרה יצאה לאור רוב התקופה הויקטוריאנית ורבים מעותקיה עסקו בו ובמעלליו.

אגדת ג'ק המקפץ היא תוצר של הפחד הקמאי, המוחשי, מהאיש/מפלצת האורבים להולכי רגל בלילות אפלים כאשר הם צועדים בגפם באין נפש חיה מסביבם. ג'ק עצמו הצליח להתפרסם ולהשאר בתודעה אפילו מאה וחמישים שנה לאחר מעשיו. אם זו היתה מתיחה אזי היא אחת המוצלחות יותר שראינו, שהרי צחוקו המטורף עדיין מתגלגל אלינו ושורד בזכרוננו גם כעבור שנים רבות כל כך.





יעקב עיון הוא העורך הראשי של אתר e-mago.
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
קישור למקור   ערן בילינסקי   יום א', 15/01/2006 שעה 10:55   [הצג]
ומי היה מאקי סכינאי?   סורנטו   יום ו', 20/01/2006 שעה 4:23   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©