ההתנקשות בשרון: תיאורית הקונספירציה
יום א', 18/12/2005 שעה 23:58
קונספירציות יונקות את עסיס החיים שלהן מהנסיבות המגוונות שבהן פועלים מנהיגים. הן נאחזות במארגי ההיכרויות הרבים שלהם ומנסות למצוא מניע אפשרי לכל אדם ואדם בסביבתו הקרובה של המנהיג ולקשרו עם גורמים מפוקפקים כאלה ואחרים הפועלים מחוץ לאותה סביבה. כך היה כשנרצח ג'ון קנדי, כך כשנורה למוות הארכידוכס פרנץ פרדיננד, כך כשהתנקש פאנאט שופע שנאה בחיי יצחק רבין וכף גם עכשיו – כן, כן, ממש עכשיו, כשחטף אריאל שרון אירוע מוחי קל. הנה תאורית הקונספירציה שבקרוב תעלה על דל שפתיו של כל ישראלי באשר הוא
דרכן של קונספירציות שהן צצות כמעט מייד לאחר שמתאוששים מאירוע טראומטי. אירוע כזה יכול להיות, לא עלינו, מוות. בוודאי אם מדובר במותו של ראש ממשלה. קל וחומר כשראש הממשלה המדובר נהנה מפופולריות גבוהה. ועל אחת כמה וכמה כשהמנהיג הנ''ל עומד במרכזו של תהליך מדיני עתיר השלכות.

פעם הם היו בעלי ברית. שמעון פרס ואריאל שרון

גבירותי ורבותי, שימו לב: אתם עומדים לקרוא עכשיו את תקציר ספרו של הקונספירטור שיבאר שהאירוע המוחי שעבר שרון היה רק כיסוי למה שקרה באמת בערבו של ה-‏18 בדצמבר 2005. הסיפור האמיתי מצוי רק כאן, באפלטון. הוא עולה לאוויר כמה חודשים לפחות לפני שספרו של הברי חמיש הבא (ואולי הנוכחי, מי יודע?) יראה אור ויימכר כלחמניות חמות בחנויות הספרים.

בלוח הזמנים של ראש הממשלה נרשמה פגישה אחת מעניינת מאוד. בפגישה, שהחלה בשעה 19:00 בערב, נכח לא אחר מאשר בן בריתו הפוליטי החדש, שמעון פרס. נכון, בדיוק אותו פרס שהכריז כי בגילו לא עוזבים מפלגות ושהסביר לאחר מכן, במסיבת עיתונאים צפופת משתתפים, ש''לפי מבחן התוצאות'' האיש המתאים להנהיג עכשיו את המדינה הוא אריק שרון.

והנה העובדות שאיש לא יכחיש: הפגישה הסתיימה בשעה 19:30. פרס יצא, עבר דרך הלשכה וחדר ההמתנה ויצא למסדרון בדרכו אל מחוץ לבניין השמור היטב. שרון הביט אחר הדלת הנסגרת, קם ממקומו באנחה, העיף מבט בשעונו, התכופף, נטל לידיו את כוס התה עם הצמחים ולגם פעם נוספת. התה היה עדיין חם. ראש הממשלה גלגל את הנוזל על לשונו, חש את בלוטות הטעם שלו מתחדדות. אחר כך הניח את הכוס על השולחן ולחץ על כפתור האינטרקום. כשענתה לו המזכירה, ביקש ממנה להכניס לחדרו כמה מעוזריו. ''אנחנו נוסעים לתל אביב'', אמר בכבדות. תחושת בחילה עמוקה זחלה במעלה קיבתו. גל חום הציף את גופו. אגלי זיעה הופיעו על מצחו, מזדחלים באיטיות מהבלורית הלבנה בואכה גבותיו.

- ''אני לא מרגיש כל כך טוב'', אמר חלושות.

שרון הצליח לעבור את המסדרון בכוחות עצמו. עוזריו סייעו לו להיכנס למכוניתו ואז התיישבו במכוניותיהם שלהם. השיירה יצאה ממתחם המשרד, חצתה את קריית הממשלה, חלפה על פני אזור המלונות ויצאה אל כביש מס' 1, הוא הכביש הראשי המחבר בין ירושלים לתל אביב. ואז, לפתע כשהסב המאבטח את ראשו, הוא ראה שהגבר גדל הגוף שבמושב האחורי שעון לאחור בלא תנועה. הוא הבחין מייד שהלה איבד את הכרתו. הוא הורה לנהג לסובב את הרכב, להודיע לייתר השיירה ולדהור מייד לבית החולים הדסה עין כרם. הנהג שידר בקשר שמסתובבים וזזים לעין כרם כי ראש הממשלה חש ברע. מכאן והלאה כבר ידוע הסיפור כולו.

כמה וכמה תהיות עולות למקרא הסיפור הזה. ראשית, מעורבותו של שמעון פרס. שוב הוא. האיש שהיה הכי קרוב, אבל הכי קרוב, ליצחק רבין, במהלך הביצוע ההמוני של ''שיר לשלום'' על הבמה ההיא בכיכר מלכי ישראל היה גם האיש שבדרך פלא הצליח לחמוק מכדוריו של המתנקש. הוא הרי היה האיש שלימים הציע לראש השב''כ הפורש, כרמי גילון, את התפקיד הנחשק והמכניס של מנכ''ל מרכז פרס לשלום. כן, בהחלט, אותו כרמי גילון שבכובעו הקודם כראש השב''כ הפעיל את סוכן השב''כ ''שמפניה'', הלא הוא הסוכן-פרובוקטור אבישי רביב, האיש שהביא את יגאל עמיר לירות ביצחק רבין, אויבו הגדול של שמעון פרס והמכשול היחיד בין האחרון לבין הכורסה הנחשקת שבלשכת ראש הממשלה.

ובכן, פרס דנן היה שוב האחרון ששהה במחיצתו של ראש ממשלה שהובהל לבית חולים. הוא היה האיש האחרון ששהה במחיצת שרון טרם שהלה החל לחוש ברע. לא מן הנמנע שפרס זה היה גם האיש שניצל את יציאתו של שרון לשירותים במהלך הפגישה הגורלית ההיא. שכן, ידוע ששרון יצא להטיל את מימיו לפחות פעם אחת. ובכן, מאחר ואין זה טבעי שראש ממשלה שעד כה לא היה ידוע על בעיות בריאותיות מיוחדות שיביאו לאשפוזו בשל שטפי דם במוח וכדומה, ברור שברגע שהלה נבלע מאחורי הדלת המצניעה ההיא הביט פרס סביבו. משהבין שאין כל מצלמות בסביבה ושהדלתות סגורות כהלכה, המתין לרגע. ברגע ששמע את קול הזרם הנפגש במי האסלה עשה את שהיה עליו לעשות. הוא שלף מכיס מקטורנו שקיק ניילון קטן, פרם את קצהו באצבעותיו ושפך במהירות את הנוזל השקוף וחסר הטעם שהיה בו אל תוך כוס התה. הכמות הייתה זעירה, פחות מסנטימטר מעוקב אחד של נוזל. צבע התה שבכוס לא השתנה במאומה.

עמי איילון בתנועה שאומרת הכל. מהסליק הפרטי שלו נטל את הרעל והעביר לשמעון פרס

פרס ידע שהנוזל משפיע מהר. זה כל מה שהוא הצליח להשיג ממקורותיו. לו היה סיפק בידו, יכול היה לארגן איכשהו את התרכובת ההיא שבסיועה חוסל יאסר ערפאת, זו שהצליחה לנטרל אפילו את תהליך המיתרדתיזם (התרגלות איטית לרעלים בעזרת נטילתם בכמויות קטנות) של הראיס המקשיש. אבל לפרס לא היה זמן. הוא ידע שהאיש שמינה לתפקיד ראש השב''כ אחרי שהקריב את כרמי גילון על מזבח רצח רבין, עמי איילון, שומר בסליק שלו בכרם מהר''ל כמה מהתרכובות המופלאות הללו שנרקחו במעבדות המחקר ברמת אביב. כן, אותו איילון שהוא עצמו הביא למפלגת העבודה. הוא רק קיווה שכאשר הנוזל יתחיל להשפיע הוא עצמו כבר לא יהיה בסביבה. הוא הביט בשעונו, אמר שהוא צריך לזוז כי מחכים לו בכנס בתל אביב ונפרד לשלום משרון.

שנית, הזמן הקריטי שחלף בין תחושתו הרעה של ראש הממשלה לבין תגובת אנשי צוותו. ראש הממשלה אמר כבר ביציאה מלשכתו שהוא מרגיש לא טוב. כל הסממנים הרלוונטיים כבר היו שם כאשר נכנס לרכבו במגרש החנייה הסמוך למשרדו: ההזעה המוגברת, איבוד התחושה החלקי ביד, הרעידות החוזרות ונשנות בכתפו, העפעופים המהירים והבלתי נשלטים בעיניים. לא יתכן שצוות מיומן ומוכשר של מבטחים, עוזרים ושאר מסייעים הפועלים ליד ראש הממשלה לא הבינו את משמעות התסמינים הללו. העובדה שבכל זאת ניסו להסיעו לתל אביב מראה, ללא צל של ספק, שהיה בדעתם לוודא שאריאל שרון לא יגיע בשלום ליעדו בתל אביב. התוכנית הייתה ברורה לכולם: יש לעכב את הטיפול בראש הממשלה עד שהשיירה תגיע לאזור נתב''ג לפחות. בפרק הזמן הזה הרעל כבר יספיק לפעול את פעולתו ולגרום לו נזק בלתי הפיך. אחר כך תמיד ניתן יהיה להסיעו לאיכילוב – ולהיגע לשם מאוחר מדי.

אלא שכאן שגו מתכנני הרצח. הם לא הביאו בסוד התוכנית את הנהג. ומשגילה הלה את ראש הממשלה המעולף לא נותרה למאבטח ברירה אלא להורות על דהירה להדסה. הסיבה: אם היה מחסל את הנהג היה מותיר אחריו שתי גופות והדבר היה מעורר שאלות מיותרות. לא נותר לו אלא לקוות שעד שתגיע השיירה לבית החולים ינפח הגבר שב השיער את נשמתו. זה לא עבד.

שלישית, הסוכנים השתולים. ההרעלה אמנם בוצעה על ידי שמעון פרס בכבודו ובעצמו, אבל לקנוניה היו שותפים רבים אחרים – חלקם אפילו שלא בידיעתם. בין השאר נטלו בה חלק ממלא מקומו של שרון, אהוד אולמרט, ששאף לרשת את מקומו ולהשתלט על מפלגת קדימה; כמה מבכירי ומאנשי היחידה לאבטחת אישים; אחד מיועציו של שרון, שקיבל הבטחה להתמנות לתפקיד בכיר בחברה ממשלתית גדולה אם יסייע בקשר; וגם, שימו לב, אנשים שבכלל לא היו מעורבים בהרעלה עצמה ובהעברת שרון לבית החולים. הכוונה היא, כמובן, לאנשי הימין שחגגו ברחובות ירושלים, חברון, כפר תפוח וישובים נוספים.

הבולט בין הסוכנים הללו, שזהותו נחשפת כאן לראשונה, הוא ''וודקה'', הידוע גם בשם ברוך מרזל. מרזל, ראש תנועת כך הבלתי-חוקית (ששינתה את שמה כמה וכמה פעמים לאחר הוצאתה של כך אל מחוץ לחוק), עבר ''התהפכות'' כבר בשנת 2003. כלומר, השב''כ הצליח לשכנע אותו להפוך מקיצוני סהרורי בשולי הימין לסוכן קבוע שלו בחברון. מרזל היה מעל לכל חשד. היה לו רקע עשיר של פעילות אנטי-ערבית ושל שנאה עזה לשמאל ולאידיאולוגיה שלו. הוא לא הגיע אאוט-אוף-דה-בלו משומקום כמו אבישי רביב. אכן, באגף היהודי של השירות למדו את הלקח. הפעם הם הלכו על מבצע מתוחכם יותר.

מרזל הועמד בראשו של גוף פוליטי קיקיוני בשם ''חזית יהודית לוחמת'', או בראשי התיבות - חי''ל. חי''ל היה גם שמה של החטיבה היהודית הלוחמת, הלא היא הבריגדה שגויסה מקרב בני היישוב היהודי בארץ ישראל להילחם במסגרת הצבא הבריטי נגד מעצמות הציר באירופה. אם זה מזכיר לכם משהו זה לא במקרה: קודמו של מרזל, אבישי רביב, הועמד בראש גוף פוליטי קיקיוני בשם אי''ל, ראשי התיבות של ''ארגון יהודי לוחם'' הוא הארגון שמילא תפקיד מרכזי במרד ההירואי של גטו ורשה נגד הגרמנים במלחמת העולם השנייה. שני השמות היו פרי יצירתו של מוח כלשהו בשב''כ שמחבב מאוד את המלחמה ההיא ומוצא במאורעותיה השראה רבה לתעלוליו.

נשלח על ידי האגף היהודי להסית ולהתסיס את האווירה. ברוך מרזל

בהיוודע דבר השבץ המוחי היה מרזל ראשון הצוהלים. ''למפץ הגדול אירע ארוע מוחי קטן'', אמר בשביעות רצון. אחר כך הוסיף: ''אני קורא לשרון לקחת זמן מהפוליטיקה. אין זמן יותר מתאים שראש הממשלה יקח חופשה ארוכה בבית מלון או בבית אבות''. חבריו של מרזל פתחו פרקי תהילים וקראו בהם בדיצה ובגילה, כשהם מייחלים לכך ש''לא יחזור לעשות נזקים'' לעם ישראל.

תפקידו של מרזל היה להכשיר את הקרקע לרצח. הוא הוא שהתבקש על ידי מפעיליו בשב''כ להסית ולהדיח נגד ראש הממשלה בתקווה שאיזה מטורלל מהימין יקום ויירה בו. במלים אחרות, ברוך מרזל היה אמור להיות תואם אבישי רביב. אלא שהוא לא הצליח לאתר את הצעיר הנועז שיקום וישים קץ למסכת הבגידה הביולוגית הקרויה אריאל שרון. הרי ידוע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים שאת ההסתה לרצח ואת הרצח עצמו מבצעים רק שמאלנים קיצוניים ובוגדים ערלי לב ואילו חובשי כיפה אינם מסוגלים לכך כלל. וכך לא נותר למרזל אלא לעשות כמצוות שולחיו ולחגוג בראש חוצות כאשר נודע לו על ההתפתחות הדרמטית הזו. וה''עשייה'' שלו הסתפקה בהסתת אנשים כמותו – שחלקם קיבלו גם הם משכורת מהשב''כ – לצאת לרחובות ולשמוח על הצלחת הפולסא דנורא שערכו לו בימים האפלים ההם של אוגוסט 2005, עת הורה הבוגד שרון לגרש יהודים מאדמת אבותיהם בג'בליה ובנוסייראת.

אגב, מי שחושב שתפקידו של מרזל הסתיים כאן, טועה ומטעה. מרזל מונה על ידי מפעיליו להשיג פסיקות מרבנים חשובים במחנה הלאומי שיקבעו ששרון ראוי למוות. אבל אף צדיק לא הסכים לעשות זאת. אחרי הכל, רבנים אינם מייחלים למותו של שום יהודי. מרזל ניסה לשכנע את הרבנים ששרון, לאחר הגירוש מרצועת עזה, אינו יכול להחשב כיהודי, אבל הם עמדו בשלהם.

רביעית, המניע. מניעים זה הדבר האחרון שחסר כאן. פרס רצה לרשת את שרון בתפקידו. באותה פגישה גורלית שיכנע פרס את ראש הממשלה להציב אותו, את שמעון פרס, במקום השני ברשימתו. שרון הסכים, ואפילו חתם על נייר כלשהו שהשניים החליטו לשמור אצלם ולהפקיד עותקים ממנו למשמרת אצל דובי וייסגלס וגיורא עיני. אבל היה זה רק עניין פורמלי. סיכום על כך הושג בין השניים עוד זמן רב קודם לכן. שרון השתכנע לקרוא בפומבי לפרס להמשיך ולכהן בכנסת ולהשתבץ במקום השני ברשימתו. פרס הסכים, כמובן.

אבל שרון לא היה אלא קוץ בישבן. היו לכך כמה סיבות, אבל החשובה שבהן הייתה הצהרתו ההחלטית שלא יהיו עוד נסיגות חד-צדדיות. מפעיליו של פרס ב-CIA הבינו ש''הממזר השמן הזה'', כפי שכינו אותו בבוז, עוד עלול לתקוע להם את כל התהליך המדיני ולדפוק את ההישג הגדול ביותר שיכול ג'ורג' וו. בוש לנחול בקדנציה הנוכחית שלו. במלים אחרות, לאנגלי מימנה חלק גדול מהמבצע לחיסולו של שרון. ופרס, כמו פרס, שיתף פעולה. הייתה לו הבטחה אישית מדיק צ'ייני שוושינגטון לא תשקוט עד שהוא, פרס, יתמנה ליורשו של שרון. ''שרון לא ירצה לסכן את ידידותו עימנו בשל עניין כזה'', אמר צ'ייני חרש לפרס בפגישה שהתקיימה בחשאי בפרובידנס, רוד איילנד, באפריל האחרון. ''הידידות הזו היא הנכס הגדול ביותר שיש לו'', הוסיף.

חשבון הבנק של פרס התעשר במהלך המגעים הללו ב-‏2.4 מיליון דולר, מתנת משלם המסים האמריקני, כדי לעודדו להמשיך הלאה במבצע. באופן פורמלי הועברו 3 מיליון דולר למרכז פרס לשלום, תוך התניה של התורם (שביקש לשמור על אלמוניותו) שלפחות שמונים אחוז ממנו ייתרמו ל''עמותה לקידום הידידות ישראל-ערב''. עמותה זו, כך מגלה התחקיר שלנו, רשומה ברשם העמותות החל ממאי 2005. אחד מחברי הנהלתה הוא כדורסלן העבר איתמר מרזל, בן דודו של ''וודקה'' מחברון, סוכן השב''כ ברוך מרזל. כל חברי העמותה לא ראו את ההמחאה הזו מעולם. לפיכך, ברור כי הכסף עבר לשליטתו הבלעדית של מי שהביא להפעלת ''וודקה'', הלא הוא שמעון פרס.

התוכניות גובשו בוושינגטו. הנשיא בוש וראש ה-CIA פורטר גוס

אהוד אולמרט היה שותף לקונספירציה אבל לא היה מודע למגעים שרקם פרס עם האמריקנים. הוא עצמו קיבל הבטחה חגיגית מפרס שכאשר המבצע יסתיים הוא, אולמרט, יהיה ראש הממשלה. ''אתה המשנה לראש הממשלה, אהוד'', אמר בהיגוי המוכר שלו, ''החוק קובע במפורש שכשראש הממשלה לא יכול למלא את תפקידו יורש אותו ממלא מקומו. אתה ממלא המקום''. פרס שיכנע את אולמרט שהוא יוזם את כל התוכנית הזו כדי לנקום בשרון על שהלה אמר עליו כמה דברים משפילים במיוחד במשך השנים. אולמרט היה זה שקיבל עליו לגייס חלק מאנשי לשכת שרון שעימם פיתח יחסי אמון מיוחדים.

בשלב זה אין ביכולתי למסור פרטים נוספים על המתרחש. הסיבה היא שמבצע הטיוח כבר מתנהל, ובעוצמה רבה. היועץ המיוחד של שרון, שהיה שותף לקשר וגויס על ידי אולמרט, דאג לרוקן מייד את כוס התה המרשיעה ולהשמיד את הכוס עצמה. יועץ אחר, שהתעניין בזמן שחלף עד שנלקח שרון לבית החולים, פוטר מתפקידו. המאבטח שהורה לנסוע מייד להדסה נעלם לכמה ימים ולאחר מכן נמצאה גופתו ונמסר שהתאבד מסיבות אישיות. חומר נוסף, כולל מסמכים שהוחלפו בין לשכת פרס למשרדו של פורטר גוס, מנהל ה-CIA, בלאנגלי, וירג'יניה, נגנז לשבעים וחמש שנה. אני סבור שחומר זה הושמד. שותפי לתחקר, שפרסם ב''מקור ראשון'' מאמר קצר ובו דרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית בראשות משה פייגלין, לקה באנגינה קשה. לפי התסמינים, מדובר כנראה בניסיון חיסול נוסף.

זוהי, גבירותי ורבותי, דרכו של השמאל הבוגדני בישראל. למען תאוות שלטון ומכירת ארצו הוא מוכן לעשות כל דבר, אבל כל דבר. כולל רצח ראש ממשלה בישראל. אחר כך יטפלו את האשמה על הימין.



למי שלא מבין: מדובר בסאטירה בלבד ואין לקחת אותה ברצינות. מי שבכל זאת מתעקש לקחת אותה ברצינות - הוא אידיוט.
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
סחטיין על הזריזות   אבי   יום ב', 19/12/2005 שעה 0:23   [הצג]
הפואנטה מצויה בשורה האחרונה   עזר   יום ב', 19/12/2005 שעה 9:06   [הצג]
אורי אתה חלק מהקונספירציה   יצחק שטיפמן   יום ב', 19/12/2005 שעה 14:46   [הצג]   [2 תגובות]
כותב הטקסט אווילי כמו רוב המגיבים כאן.   צבי   יום ג', 14/03/2006 שעה 13:31   [הצג]   [2 תגובות]
נשמע נחמד   ג'ו63   יום ו', 13/05/2011 שעה 14:52   [הצג]   [3 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©