טבח ביער/ איתמר צפריר
יום א', 11/12/2005 שעה 22:23
רבים מההיסטוריונים זוכרים את התבוסה הזאת כאחד התבוסות הקשות, המוחצות והמזעזעות ביותר שקרו אי פעם. שם, בלב גרמניה, אי שם ביער טוטבורג שבצפון גרמניה, לא הרחק מהתוואי הצפוני של נהר הריין, נלחמו שלושה לגיונות רומאים, בפיקודו של וארוס נגד צבא אימתני של ברברים גרמאנים בפיקודו של ארמיניוס. הייתה זו אחת ההתרחשויות המפתיעות ביותר בדברי ימי היסטוריה הרומית. מאמר אורח של איתמר צפריר מתאר את השתלשלות המאורעות שהובילה לקרב הזה
רבים מההיסטוריונים מחשיבים את התבוסה הזאת כאחת הקשות, המוחצות והמזעזעות ביותר שהתרחשו אי פעם. אי שם, ביער טוטבורג (שלפי ההשערה הרווחת כיום ממוקם דרומית לעיר אוסנבריק של היום, לא הרחוק מהתוואי הצפוני של נהר הריין) נלחמו שלושה לגיונות רומאים, בפיקודו של וארוס, נגד צבא אימתני של גרמנים (שהרומאים לא טרחו לכנותם בשמם אלא התייחסו אליהם בפשטות כאל ''ברברים''), תחת הנהגתו של הרמן הגרמני, או בשמו הידוע יותר - ארמיניוס.

לגיונות רומאאים מעבר לריין. הקרב עיכב את השתלטות רומא על גרמניה בממאתיים שנה כמעט

בימים ההם משל אוגוסטוס קיסר באימפריה הרומית. תקופתו נחשבה לתקופה משגשגת ביותר מבחינה כלכלית וצבאית. הוא המשיך את מלאכתו של יוליוס קיסר והרחיב בהדרגה את האימפריה שלו, עד שהגיע לגבול הגורלי באירופה - נהר הריין.

וארוס, מפקד הכוחות הרומאיים בחזית זו, גיבש בתקופה זו הסכמים דו-צדדים מהשבטים הגרמנים וכרת עימם ברית כנגד השבטים האחרים. תפיסה זו תאמה את תיאוריית ה''דיווידה אט אימפרה'' (''הפרד ומשול'') שנוסחה ברומא שנים רבות קודם לכן: לרומא יש אינטרס לכרות ברית עם כוח פוליטי במדינת יעד, מול כוח פוליטי מתחרה באותה מדינה עצמה. בדרך זו תוכל רומא לחדור אל תוך ההתרחשויות הפוליטיות ולאחר מכן לשגר את צבאה לסייע למי מבעלי בריתה - ולהשתלט על מדינת היעד. וארוס, מכל מקום, רכש לו באותה תקופה ידיד אדיב, חכם, אסטרטג מוכשר - וגם דו פרצופי. הרמן הגרמני, או ארמיניוס בכינויו הרומאי, עמד מייד על חולשותיו של וארוס, והחליט לנצלן לטובתו. הוא ידע שוארוס נוטה לקבל החלטות באורח פזיז. אילולא תכונות אלה, ייתכן וההיסטוריה הייתה נעה בכיוון שונה.

וארוס נולד באיטליה ב-‏48 לפני הספירה. סבו התאבד בנסיבות בלתי ברורות, וגם אביו בחר לטרוף נפשו בכפו לאחר שהובס בקרב פיליפי (43 לפני הספירה). וארוס עצמו לא היה מפקד צבאי טוב. במקצועו, הוא היה יותר פוליטיקאי. מקצועו הצבאי השתקף כאשר נסע ליהודה על מנת לדכא מרד של המכבים. שם הוכיח לראשונה את פזיזותו, כאשר בפזיזות ניסה לדכא את המרד. כאשר שב לרומא, הפך לפוליטיקאי, וחזר לצבא בעקבות החלטתו של אוגוסטוס.

ארמיניוס נולד לסגימר, מנהיג שבט החרוסקים. בבחרותו עבר לאיטליה, ואף שירת בצבא הרומי. בבגרותו עזב את רומא ושב לארץ אבותיו, גרמאניה. הוא פגש באישה רומאית ואילץ אותה להינשא לו נגד רצונה. מאוחר יותר נמלטה ממנו אשתו כשהיא נוטלת עימה את בנם המשותף. בןזה הפך בבגרותו לגלדיאטור וקיפד את פתיל חייו בזירה בהיותו בן שלושים. ארמיניוס, שחיי המשפחה שלו נהרסו כליל, הפנה את עיקר מרצו להקמת קואליציה של השבטים הגרמניים נגד הכוש הרומאי המתקרב.

הארץ שבין הריין לאלבה. קרב טוטבורג

אוגוסטוס קיבל החלטה נועזת לחצות את הריין עם שלושה לגיונות רומאים (הלגיון ה-‏17, הלגיון ה-‏18 והלגיון ה-‏19). בכל לגיון היו כשמונת אלפים חייל. את הפיקוד על לגיונות אלה, כמו גם על יחידה של שכירי חרב, הפקיד בידי וארוס.

כמה עשרות קילומטרים משם היה ארמיניוס שקוע בתכנון הקרב. הוא ידע שלרומאים יש הרגלי משמעת נוקשים ושהיכולות ההתקפיות שלהם אינן מוטלות בספק. לאחר חודשים רבים של תכנון הגיעו ארמיניוס ומפקדיו לתוכנית מושלמת: כיוון שהרומאים פנו ללכת במעבר צר ובטור ישר, תוכל מתקפה פתאומית לגרום להפרדת הטור, לכיתור חלקיו השונים על ידי יחידות שיסתערו אל תוכו מהמארב ולחאר מכן - לבידודם ולחיסולם. אך לשם כך היה צורך בצבא ענק ובגיוס נרחב. ארמיניוס פנה, אפוא, להקים את הצבא הזה.

וארוס חצה את הריין והחל מצעיד את צבאו בשקט ביער, ללא דאגות וללא חששות. בעודו צועד במעבר הצר בין העצים העבותים, הבחינו צופיו בדמות מתקרבת. הדמות הייתה רכובה על סוס ומאחוריה רכבו כמה פרשים. היה זה ארמיניוס. הוא ביקש לפגוש את ידידו הוותיק ולשוחח עימו בארבע עיניים.

- ''ברוך הבא!'' קרא וארוס לעבר ידידו, ''מה רצונך?''
- ''אצטרך לבקש ממך משהו,'' השיב ארמיניוס, ''צבא השבטים הגרמנים המורדים מתקרב ועלינו לנטרל אותם. צבאי נמצא לא רחוק מצבאם. אצטרך ממך תגבורת. האוכל לבקש את שכירי החרב שלך?''

וארוס היסס, אך לאחר מחשבה קצרה, החליט לשלוח את שכירי החרב שלו עם ארמיניוס. ארמיניוס הודה לו, נטל עימו את התגבורת וצעד לעבר העצים. החיילים נעלמו בחשכה הנצחית של היער העבות.

וארוס עצמו לא חש פחד כלל. מייד המשיך לצעוד עם צבאו לעבר האזור האפל של היער, לא מודע לעובדה שהוא משמש כצאן לטבח.

הטור הרומאי המשיך לצעוד גם כששקעה השמש. כשהתעבתה החשיכה נשמע רחש בקצה הרחוק של היער, אי שם בין העצים העבותים. וארוס במהרה שלח פלוגה מהטור ישירות קדימה כדי לבדוק מה מקור הקולות. מבלי ידיעה שמארב ממתין לה שם.

נפגש עם גורל אבותיו. פובליוס וארוס נופל על חרבו כשנוכח לדעת שהקרב אבוד. ראשו נכרת ולאחר מכן נשלח לרומא כאות אזהרה והתגרות במי שיעז לנסות ליטול שוב את עצמאות הגרמנים

הפלוגה צעדה לאט, אוזניה מתוחות כקפיץ לכל רחש שישמע.

הקשתים כמו צצו מתוך האדמה. הם התרוממו בין העצים, משירים מעליהם באחת את העלים והענפים ששימשו להם כהסוואה ופתחו באש מרוכזת לעבר הפלוגה המבוהלת. הרומאים היו המומים. הם ניסו להילחם, אך הניסיון הזה נדון מראש לכישלון. צרחותיהם היו נוראות, מזוויעות, אך המרחק ששרר בינם לבין הטור הרומאי היה רחוק מדי בשביל שיישמעו בבירור. וארוס, בלתי מודע למתרחש, הורה לחלקו הקדמי של הטור צבאו להמשיך לצעוד לעבר המקום אליו שלח את הפלוגה.

ואז, כאשר ראו החיילים הרומאים המבוהלים את גופות חיילי הפלוגה, נתן ארמיניוס את פקודת ההסתערות. אלפי גרמנים הצבא הגרמאני יצאו מבין העצים ותקפו את הרומאים המבוהלים. מירווח הזמן שחלף בין תחילת ההסתערות לבין יצירת המגע הפיסי עם הרומאים היה קצר מכדי לאפשר למותקפים להתארגן למגננה יעילה. הכוח חוסל בתוך זמן קצר, תוך שהגרמנים מצליחים אף למנוע מאלה ששרדו להעביר את החדשות ליתר הטור שנשאר מאחור.

וארוס לא הבין מדוע איש מחייליו אינו חוזר. הוא אולי הבין משהו כשניחתה עליו ההתקפה האדירה החדשה מצד ארמיניוס, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. אלפי חיילים רומאים נהרגו במתקפה. צבא הענק של הגרמאנים התקרב, תוך כדי חיסול הרומאים, אל הפלוגה שהגה על וארוס עצמו.

- ''הכול התמוטט, הכול נהרס, הצבא מחוסל'', הרהר בכאב. הוא ידע שלא נותרה לו ברירה. עליו אביו התאבד, סביו התאבד , הלגיונות שלו מחוסלים, הנשרים, סמל הלגיונות, נחטפו ונשברו. ההפסד היה עובדה מוגמרת. אין דרך להימלט. ללכת לפגוש את גורלו בראש מורם כפי שעשו אבותיו. הוא שלף את פגיונו ונעץ אותו בליבו.

זמן קצר לאחר מותו נכנע הכוח המדולדל שנותר משלושת הלגיונות הגדולים. בניצולים התעללו הגרמנים קשות: באמצע היער, מעל אגמים וביצות, שיספו הגרמנים את צווארי אויביהם והשליכו את גופותיהם למים - שי צנוע לאל היער. בנוסף, כרתו הגרמנים את ראשו של וארוס ושלחו אותו לשבטים אחרים, להראות את כוחם. לאחר מכן נשלחה הגולגולת המדממת לרומא, כאות אזהרה לגורל העשוי לפקוד את אלה המתגרים בעצמאות השבטים הגרמניים.

אוגוסטוס קיבל את ההודעה על ההפסד בתדהמה. הלום לחלוטין, כרע על ברכיו ובכה. מעתה והלאה רדפו אותו סיוטים חוזרים ונשנים. הוא סבל נדודי שינה, ולעתים שמעו אותו משרתיו מכה על הקיר וזועק: ''וארוס, החזר לי את לגיונותיי!!!''

24,000 חיילים צעדו באותו לילה גורלי. פחות מ-‏300 נמלטו מהגרמאנים ושבו לרומא בשלום.

המונומנט המנציח את ארמיניוס ליד דטמולד שבצפון וסטפליה של ימינו. אחד הקרבות המעצבים בהיסטוריה הגרמנית העתיקה

ההתקדמות נעצרה בגבול הריין. הצבאות הרומאים ששמרו על הגבולות של הנהר שקשקו מפחד בכל פעם שחשו התקדמות מצד האויב, או ששמעו את הקריאות האימתניות של הברברים. הכיבוש התחדש רק בשנים 101-102 הצליח גיוס מריוס לדחוק את הגרמנים בחזרה אל שטחם המקורי. הצלחה נוספת בשטחים אלה נחל הקיסר מרקוס אורליוס בשנת 180 לספירה, כשהשתלט על חלקים מצפון גרמניה.

אוגוסטוס פירק את שלושת הגדודים שנהרסו ביער טוטבורג. ומספריהם - 17, 18 ו-‏19 - נחשבו מאז כמביאי מזל רע. אוגוסטוס חדל לצאת בראש צבאותיו למסעות מלחמה ושב לטפל בענייניה השוטפים של האימפריה כשהוא מפקיד את הטיפול השוטף בנושאים צבאיים בידי קצינים אחרים.

זמן רב לאחר התבוסה ביער צעדה פלוגה קטנה בשדה הקרב הנורא וגילתה שם, למרבה הזוועה, את עצמותיהם הלבנות של חבריהם. בין שרידי הגופות של הגרמנים נמצאו נשקים רומאים - ככל הנראה, עשו בהם הללו שימוש נגד יוצריהם.

התבוסה ביער טוטבורג נחשבה להישג אדיר אצל הגרמנים. ארמיניוס עצמו הוכרז כגיבור לאומי של האומה. אפס, הדבר לא סייע לו הרבה: בשנת 21 לספירה נרצח ארמיניוס על ידי קרובי משפחתה של אשתו. הסכסוך המשפחתי העקוב מדם הכריע אותו בגיל 37 בלבד.

לתבוסה ביער טוטבורג נחשבת לעתים כאחד המאורעות שסייעו בגיבושם של העמים הטבטוניים לכלל מה שמאוחר יותר הפך להיות גרמניה. יתכן והעובדה שהרומאים נוצחו בקרב זה באורח כמה מכריע שינתה את ההיסטוריה בחלק זה של העולם.



איתמר צפריר, בן 12, חוקר את ההיסטוריה של העת העתיקה
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
עיכוב ההיסטוריה   דודו בן עמי   יום ג', 13/12/2005 שעה 9:40   [הצג]   [4 תגובות]
Vae Varus!   אילן   יום ד', 14/12/2005 שעה 14:52   [הצג]   [13 תגובות]
(ללא כותרת)   ראובן סיידלר   יום ד', 08/08/2007 שעה 18:58   [הצג]
(ללא כותרת)   משה   יום ו', 15/10/2010 שעה 9:27   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©