חלפה שנה
יום ב', 17/10/2005 שעה 11:33
לפני שנה, במוצאי יום הכיפורים, עלה ''אפלטון'' לאוויר. מעין שילוב של בלוג אישי עם אתר אינפורמטיבי שמבקש לעודד דיונים אינטליגנטיים בסוגיות השונות המתפרסמות בו. שנה זה המון במושגים אינטרנטיים. כיום, כשהאינטרנט הוא כלי פופולרי בביתם של מרבית תושבי ישראל, זה נראה כמעט טריוויאלי. ובכל זאת, אם חושבים על כך שהרשת המקוונת היא נחלתם של שכבות לא-אליטיסטיות מזה עשר שנים לערך, שנה זה כבר לא מעט. ולכן, כשמגיע ציון הדרך הזה, בחרתי לומר כמה מלים על הקמת האתר וההתפתחויות שעברו עליו
אפלטון בן שנה.

טוב, לא מדויק. נגיד ככה: ''אפלטון'', האתר האישי של אורי קציר, חוגג שנה להיווסדו.

שנה זה המון במושגים אינטרנטיים. כיום, כשהאינטרנט הוא כלי פופולרי בביתם של מרבית תושבי ישראל, זה נראה כמעט טריוויאלי. ובכל זאת, אם חושבים על כך שהרשת המקוונת היא נחלתם של שכבות לא-אליטיסטיות מזה עשר שנים לערך, שנה זה כבר לא מעט. ולכן, כשמגיע ציון הדרך הזה, כמה מלים על הקמת האתר וההתפתחויות שעברו עליו.

לפני קצת יותר משנה החלטתי להקפיא את הבלוג הישן שלי ב''רשימות'' (www.notes.co.il/ori) ולהתחיל בדרך חדשה. היו לכך כמה וכמה סיבות, אבל לפחות חלקן היו קשורות בנורמות המקובלות שם. אחת מהן, למשל, היא הדמיון העיצובי שבין האתרים האישיים השונים הפועלים שם, דמיון שהופך, לפחות תודעתית, את האתרים האישיים הללו לדומים מדי. נורמה אחרת, מטרידה, היא הכלל הבלתי-כתוב שלפיהן יש בעיה של ממש למחוק תגובות משתלחות ומשמיצות. יש מבקרים כאלה, ואין זה סוד, שעיקר הנאתם היא לגדף את כותבי המאמרים. ישנם כותבים – ולא אכנס כאן לשמות – שעיקר התגובות למאמריהם מכילות חרפות וגידופים. מחיקת הגידופים הללו מביאה גל חדש של נאצות, הפעם בטענה המגוחכת של ''צנזורה'' מצד הכותב, כביכול. כלומר, מה שמשתמע מכך הוא שמי שאינו מוכן לתת במה לגידופים כלפיו ולהשחרת שמו (ועוד בביתו האינטרנטי !) מסוג זה הוא אנטי-דמוקרט בהווייתו. הפריעה לי גם נורמה נוספת: שאם מאן דהוא כבר מגיב לעניין, בדרך כלל התגובות הן קצרות ואינן מתפתחות לכדי דיון אמיתי במאמר. בקיצור, זה לא התאים לי והבנתי שהסיכוי לשנות את המצב הזה מיסודו נמוך. אמרתי יפה תודה ושלום והחלטתי לפתוח אתר שבו ייושמו הכללים המחמירים שלי לגבי דיונים אינטלקטואליים ראויים.


השראה ראויה לעניין זה שימש הבלוג של אלכסנדר מאן. במהלך ההיכרות האינטרנטית שלי עימו התרשמתי שמדובר באחד האינטלקטואלים הבולטים ברשת. מאן השכיל להפוך את האתר הפרטי שלו למקום מפגש למשכילים ולמתעניינים באמצעות כתיבה חריפה ואי-התפשרות על איכותה. הוא גם לא היסס למחוק תגובות בלתי ראויות, בין השאר כאלה שתקפו גולשים על בסיס אישי או נקטו לשון גזענית. אלכס עצמו דחק בי לצאת לדרך עצמאית וכשהשתכנעתי בצדקתו, פניתי לאנשים שסייעו בידיו להקים את אתרו שלו. התוצאה לפניכם.

בשנה האחרונה השתדלתי להביא כמה שיותר מאמרים העוסקים בתחומים המרתקים אותי. מי שמבקר לעתים באתר יודע זה מכבר במה מדובר: בראש ובראשונה הרבה היסטוריה, בעיקר בלתי-שגרתית, כזו העוסקת בפרשיות שנשכחו או שמשום מה לא ניתן להן כמעט ביטוי כתוב. כך, למשל, כתבתי השנה על שודדי ים שכרתו ברית עם ממשלת ארצות הברית וסייעו בידיה באחת משעותיה הקשות; על סעיף מוזר בהסכם האיחוד של טקסאס עם ארצות הברית, המאפשר למדינה המצטרפת להתחלק לחמש מדינות נפרדות; על כריסטינה מלכת שוודיה, אחת המלכות הבולטות ביותר במילניום האחרון; על ראשו הכרות של המלחין יוזף היידן, ששימש כחפץ לראווה ולנוי במשך למעלה ממאה שנה; על חוק שהתקבל באנגליה הקאוסר נוכחות יהודית על אדמתה ולא בוטל מעולם; על היעלמותו המסתורית של ראש ממשלת אוסטרליה, הרולד הולט; על הבהלה לזהב בגבעות השחורות של דרום דקוטה; על המקורות הדתיים של המהפכה האמריקנית; על גנרל בשם משה כהן שהיה לאחד האנשים המשפיעים ביותר בסין בראשית המאה העשרים; על לואיס גרינפילד שרצח את בנו המפגר מתוך רחמים; על זייפן הבולים ראול דה תואין, שאלמלא חשף בעצמו את תרמיתו לא הייתה זו מתגלה לעולם; על הבריחה הנועזת שביצעו שבויי מלחמה בריטיים ממחנה השבויים הגרמני בהולצמינדן; על חמור הכרייה האגדי פרוּנס שדמותו הונצחה בעיירה קטנה בקולורדו; על ורנר טכוב, שהשתתף ברצח פוליטי מהמפורסמים במאה העשרים ולימים הפך את עורו; על גופתו של רס''ן ויליאם מרטין, ששימשה לאחת ההטעיות המבריקות של מלחמת העולם השנייה; על טום ניל, רובינזון קרוזו המודרני, שהתגורר בגפו שנים באי קטן באוקיאנוס השקט; על עלילת הדם בטרנטו, בה נאשמו יהודי המקום ברצח ילד קטן בשם שמעון (שהפך מאז לקדוש נוצרי); על הניסיונות להקים מולדת ריבונית לעם היהודי במקומות שונים על פני הגלובוס; על פרשת חייו המופלאה של גאספאר דה גאמה, יהודי שאולץ להמיר את דתו ושימש כנווט וכקרטוגרף בשירות פורטוגל; על יהודים שהתפרנסו משוד ים ומסחר עבדים; על האאוגניקה, עיסוק שמטרתו להשביח את דור העתיד האנושי; ועוד.

במהלך השנה האחרונה ניתן, באותם סיפורים היסטוריים, ביטוי רחב לפרשיות שהתרחשו בארץ ישראל. בין אלה, ניתן להזכיר את התגיירותו של הקונסול האמריקני הראשון בירושלים והפיכתו לפעיל פרוטו-ציוני; את רצח חיה זיידנברג, בחורה שניהלה קשר רומנטי עם צעיר ערבי ונחשדה על ידי לח''י שביקשה לבצע פיגוע המוני בשליחותו; את הצהרת מאריי, שבה תמך המפקד הצבאי הבריטי בארץ ישראל בהקמת מולדת יהודית בה, עוד לפני מתן הצהרת בלפור; פאול פרידמן, היהודי הגרמני שביקש להקים מולדת יהודית בחוף מדיין ההיסטורי; את הדרך המפותלת שעשו נפוליאון בונפארט ולואי דה פיליפו מספסל משותף באקדמיה הצבאית עד לקרב זה מול זה בעכו; את פרשת הזיוף הארכיאולוגי של ספר דברים ושל חרסים שהתגלו בעבר הירדן; את מרדכי שווארץ, הנוטר היהודי שהועלה לגרדום לאחר שירה בנוטר ערבי; את ההיסטריה שעורר כוכב השביט האלי כשנראה בשמי ירושלים ב-‏1910; את מרוץ טייס מרתק שהסתיים בנחיתה הראשונה של מטוס כלשהו בארץ הקודש; את החיפושים אחר הפתקים שנמצאו על גופו של אורי אילן, החייל שטרף נפשו בכפו בכלא הסורי; את הטבח שביצעו חיילי נפוליאון באלפי שבויי מלחמה עות'מניים על חוף יפו; את הרופא הסקוטי דיוויד טוראנס שפעל עשרות שנים בגליל; את המחזאי הארצישראלי עזיז דומט, שבראשית דרכו תמך בתנועה הציונית; את מוריס חקאק, נוכל נועז שהרפתקאותיו בבתי הכלא הסוריים הפכו אותו לאגדה מהלכת בקרב האסירים; את נתן העזתי, נביא בעיני רבבות ומי שהכתיר את שבתאי צבי למשיח; את הבחירות הגורליות של 1992 והנסיבות המיוחדות שברקען; ועוד.

החיבה העזה שלי להיסטוריה הביאה אותי לכתוב לא מעט על פרשיות הקשורות לשני תחומי עניין אחרים שלי: תרבות וספורט. בתחום התרבות פורסמו ב''אפלטון'' מאמרים על מקורו של שיר העם האוסטרלי המפורסם Waltzing Matilda; על אישיותו ופועלו המיוחדים של המלחין מוני אמריליו; על שתי טרגדיות מוסיקליות, התרסקות מטוסם של באדי הולי וחבריו וגוויעתה של סולנית צמד הקרפנטרס; על מפעל חייו של קלינט איסטווד, מבכירי הבמאים הפועלים כיום; על חבורת מונטי פייטון ויצירתה הקולנועית; על זמר העם מהוואי, ישראל ''איז'' קאמאקאוויוולה, ומורשתו המוסיקלית; על בעיות התיארוך ההיסטורי בסדרת ספרי הארי פוטר; על נשים ששימשו השראה לשירים מפורסמים ששמן שימש להם כותרת; על ''הגנב'', ספר הילדים היפהפה של פנחס שדה המנוח; על ספר המלחמה של ז'אן לארטגי, ''הצנטוריונים''; על סדרת ספרי הילדים הנשכחת ''הרפתקאות עופר ועופריקו''; ועל הסדרה הזכורה יותר, ''השביעייה הסודית''.

בתחום הספורט פרסמתי מאמרים על ''משחק המאה'' בכדורגל, בו הביסה הונגריה בהנהגת פושקש את אנגליה ב-‏1953; על רוג'ר בניסטר, הרץ הראשון שעבר מייל בפחות מארבע דקות; על המתאגרף האגדי ג'ק דמפסי, לשעבר אלוף העולם במשקל כבד; על הדילמה האם לכלול את שחקן הספסל רוברט הורי בהיכל התהילה של הכדורסל; על הצורך להכניס שינויים במשחק הכדורגל במטרה להפכו לאטרקטיבי ולפורה יותר; וגם על רעיון מרחיק לכת, היונק ממשחקי הגביע העולמי ביפאן ובקוריאה, לקיים את המשחקים האולימפיים של 2024 בערים שונות במזרח התיכון.

בדרך כלל אני משתדל להימנע מכתיבה על נושאים שלגביהם יש ממילא התייחסות נרחבת בכלי התקשורת. אני לא מוצא יותר מדי חידוש ועניין במתיחת ביקורת נוספת על מידותיו האישיות של ראש הממשלה או על האימפוטנציה היחסית של האופוזיציה. את זה עושים ממילא בכל מקום אחר. יוצאים מן הם המקרים בהם אני סבור שעמדתי לא הובעה עד כה או שיש לי משהו אחר לחדש (או שזה בוער אצלי עד כדי חוסר יכולת לעצור את אצבעותי מהתרוצצות מהירה על פני המקלדת). לפיכך, רשימת המאמרים שפרסמתי בנושאים אקטואליים מצומצמת למדי, אם כי ניתן למצוא בה כמה וכמה התייחסויות מקוריות לנושאים שונים. בין אלה ניתן למנות מאמרים על המועמדים בבחירות לראשות מפלגת העבודה; על תוצאות הבחירות לנשיאות בארצות הברית; על המשברים העוברים על הלאומיות במדינות מערב אירופה; על החשדנות והטינה הקיימים ביחסי ישראל וצרפת; על הבחירות הקרבות והולכות לתפקיד נשיא המדינה, כולל הצעה לבחור בסופר אלי עמיר לנשיא הבא; על הניסיון להפוך שימוש במלים שאינן תקינות פוליטית להטרדה מינית; על הדחף הבלתי מתפשר של נשים מתבגרות להביא צאצא לעולם בכל מחיר; על הצורך למסד את הזנות בחקיקה שתגדיר סוף סוף מה מותר ומה אסור; על השתלטותם של זרמים משיחיים על הציונות הדתית וחתירתם להפוך את ישראל למלוכה תיאוקרטית; על התנתקותם של זרמים אלה מהחילונים וראייתם אותם כיהודים נחותים; ועל הצורך בצמצום המרכיבים העיקריים בפוליטיקה הישראלית לשניים או שלושה עיקריים בלבד, במטרה להגביר את מימד היציבות וההמשכיות במערכת; וגם הצעה חדשה לאיחוד הפריימריז והבחירות הכלליות להליך אחד שקוף וברור. רשימה אחרת שעוררה תשומת לב כללה 25 בלוגים שאני נהנה לקרוא, לפי קריטריונים סובייקטיביים מאוד אבל קשיחים למדי.

''אפלטון'' החל את דרכו כאתר טקסט נטו, ורק בשלב מאוחר יותר הוכנסו בו תמונות, כעיטור למאמרים. לאחר מכן צורפו אילוסטרציות ויזואליות גם לקדימוני המאמרים, המופיעים בעמוד הראשי. חידוש נוסף שהוכנס בשלהי שנת הפעילות הראשונה הוא פרסומם באתר של מאמרי אורח, דהיינו מאמרים שכתבו כותבים מוכשרים אחרים. עד כה פורסמו שלושה כאלה: מאמר של אבשלום אליצור, המתעמת עם הנחות היסוד של הפוסט-מודרניזם; מאמר מאת דודו לביא, המציע שינוי מהפכני בשיטת הבחירות לכנסת, במטרה להגביר את היציבות הפוליטית; ומאמר מאת זיו מגן, המציג את נושא עינוי הנפש ביום הכיפורים מזווית אישית מאוד. במובן מסוים זה, ''אפלטון'' נא אתר יוצא דופן בין האתרים האישיים. מכל מקום, אני מזמין עוד כותבים להציע את מאמריהם לפרסום באתר, אם כי אין בהזמנה זו כל התחייבות לפרסם כל מאמר שהוא.

''אפלטון'', והדבר ברור לכל מי שעיניו בראשו, אינו אתר פופוליסטי – וככל שהדבר תלוי בי הוא גם לא יהפוך לכזה בעתיד. ובכל זאת, כשאספתי את נתוני השנה האחרונה ניכר גידול הדרגתי בעניין שמגלים בו גולשי הרשת. אם בנובמבר 2004, החודש המלא הראשון לפעילותו, צפו הגולשים ב-‏8263 דפים באתר, הרי שבחודש המלא האחרון, ספטמבר 2005, נצפו כבר 35393 דפים - מה שמראה גידול של למעלה מפי ארבעה. במקביל, עלה באופן משמעותי מאוד מספר המנויים על רשימת הדיוור של האתר.

השנה אני מקווה להכניס עוד שיפורים באתר. בראשי מסתובבים רעיונות שונים ומשונים למאמרים נוספים, החל מטרגדיות ספורטיביות וכלה ברעיונות משונים למבצעים צבאיים. בקרוב, כך אני מאמין, יותקן בו מנוע חיפוש של Google, המאפשר לאתר תכנים בין דפיו. יתכן גם שיתווספו אליו פרקים נוספים בנושאים שונים. וכמובן, כל אחד מוזמן להעשיר את רשימת הקישורים הרחבה ולשלוח אלי הצעות להרחבתה.

לסיום, המון המון תודה לכל מי שסייע לי, בעצה ובמעש, בשנה האחרונה. תודה גם לכל מי שטרח להיכנס, להתעניין, לקרוא ולהגיב. הייתי רוצה להאמין שתמצאו את הדרך לעשות זאת גם השנה.

חג שמח לכולנו.

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מזל טוב!   מיכאל אוֹיְשִׁי   יום ב', 17/10/2005 שעה 12:41   [הצג]
מזל טוב, ותודה   אבי   יום ב', 17/10/2005 שעה 13:27   [הצג]
כל הכבוד!   דניאלה   יום ב', 17/10/2005 שעה 14:58   [הצג]
קציר טוב   יגאל חמיש   יום ב', 17/10/2005 שעה 15:44   [הצג]
חאן אורי   אבשלום אליצור   יום ב', 17/10/2005 שעה 17:59   [הצג]
והנה באה עוד אחת!   זיו מגן   יום ג', 18/10/2005 שעה 0:59   [הצג]
תודה והמשך בבקשה   מוקי שתיל   יום ג', 18/10/2005 שעה 3:18   [הצג]
מזל טוב!   הסטוריון מצעד המחץ   יום ג', 18/10/2005 שעה 11:43   [הצג]
מזל טוב   שמרי מסיכה   יום ג', 18/10/2005 שעה 15:27   [הצג]
...   אורי קציר   יום ג', 18/10/2005 שעה 18:00   [הצג]
ars vivendi   אלכסנדר מאן   יום ג', 18/10/2005 שעה 20:43   [הצג]
(ללא כותרת)   אלי   יום ג', 18/10/2005 שעה 20:46   [הצג]
ברכות לשנה החדשה!   VRider   יום ד', 19/10/2005 שעה 11:29   [הצג]
חלפה שנה   מיטטור   יום ד', 19/10/2005 שעה 15:20   [הצג]
אורי ידידי   מונס   יום ד', 19/10/2005 שעה 22:19   [הצג]
מזל טוב   מספר 666   יום ה', 20/10/2005 שעה 23:13   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©