סיעות גדולות יותר, ייצוג צודק יותר/ דודו לביא
יום ג', 04/04/2006 שעה 18:29
מקובל להניח שאחוז חסימה גבוה מעלה את הפוטנציאל ליציבות פוליטית במדינה בה הדבר נהוג. גרמניה, שבה רף החסימה עומד על חמישה אחוז, היא דוגמה טובה לכך. לעומת זאת, תמיד קיים החשש שהעלאת רף המעבר תביא לכך שדעותיהם של מצביעים שנתנו את קולם למפלגות שלא עברו את הרף הזה לא תיוצגנה כהלכה בכנסת. דודו לביא מעלה כאן, במאמר אורח, הצעה מקורית לשיטת בחירות שתחבר בין שני העקרונות ומאפשרת להעלות את רף החסימה מבלי לפגוע בזכות המיעוטים לייצוג נאות בכנסת. המאמר פורסם לראשונה לפני למעלה משנה ונוכח תוצאות הבחירות לכנסת ב-‏17 נראה כי הרלוונטיות שלו גדולה מאי-פעם










העלאת אחוז החסימה כאמצעי להגדלת היציבות השלטונית אינה רעיון חדש. הטוענים נגד פעולה זו נוהגים לציין את הפגיעה שיש בה כדי לפגוע בזכותם של המיעוטים הקטנים להיות מיוצגים בבית הנבחרים, ו''הגנת המיעוט'' היא, כידוע, אחת מאושיות הדמוקרטיה.

על רקע האמור לעיל, המנגנון המוצע להלן צפוי, להערכתי, לא רק לשמר באופן מידתי את זכות המיעוט הקטן לייצוג, אלא אף להביא לשלושה שיפורים נוספים ביחס למצב הקיים:


1. תיקון העיוות שקיים בשיטה הנוכחית כשקולות ממחנה אחד עשויים להגיע למחנה היריב באופן שעומד בסתירה מוחלטת לרצון הבוחר. עיוות זה בא לידי ביטוי מובהק בבחירות של שנת 1992 כשקולות שיועדו למחנה הימין הביאו בסופו של דבר לעליית השמאל לשלטון, כתוצאה מכך שמפלגות ממחנה הימין (רשימת לוינגר, התחיה וכו') לא עברו את אחוז החסימה. גם בבחירות 2003 ניתן לראות בבירור תופעה של ריבוי מפלגות זעירות המגדילות את פיזור הקולות.

2. הגדלת השקיפות בנוגע לכוונות העתידיות של המפלגות לאחר הבחירות, באמצעות המרת הסדר הסכם העודפים הבילטראלי להסכם השתייכות גושי. הסכם זה צפוי לאפשר למצביע לקבל קריאת כיוון כללית, הגם שאינה בהכרח מחייבת, לגבי אפשרויות החבירה בין הסיעות השונות לאחר הבחירות. יצוין כי עצם הצורך בהגדרת השיוך לאחד משני הגושים עשוי ליצר דינאמיקה מעניינת ובריאה של משאים ומתנים מוקדמים.

3. הנחת בסיס ראשוני לתחילתו של תהליך שיוביל לבחירות שיתמודדו בהן שני גושים כמקובל בארה''ב ובריטניה. אני רואה במודל זה את המודל הטוב ביותר (או ליתר דיוק כמקובל לומר בהקשר זה, הרע במיעוטו) אך מתוך כוונה להציע מנגנון ישים ומעשי אני נמנע מלהציעו כעת שכן איני סבור כי המציאות הפוליטית והחברתית בישראל בשלה בשלב זה לשינוי כה חד.

להלן פירוט עקרונות ההצעה ואופן יישומן:

1. כל מפלגה שתגיש מועמדות לבחירות תצטרך לפני הבחירות לשייך את עצמה לאחד משני גושים (הגוש ה''כחול'' והגוש ה''לבן''). חלופה נוספת שתעמוד בפני המפלגה היא לבחור שלא להשתייך לאף לא אחד מהגושים. סביר להניח כי ההשתייכות לאחד משני הגושים תשקף גם זיקה אידיאולוגית למחנה זה או אחר.

2. אחוז החסימה יועלה ל- 5% (סיעה בכנסת תימנה לכל הפחות 6 ח''כים). שיעור זה מהווה שיעור סביר ומידתי המאזן בין הצורך ביציבות שלטונית הנפגעת מקיומן וסחטנותן של מפלגות קיקיוניות, לבין הצורך בייצוג המיעוט בבית הנבחרים. לאור האמור בסעיף הקודם מובן שעיקרון הייצוג הנאות בא לידי ביטוי גם בכך שההצבעה למפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה אינה ''הולכת לאיבוד'' ואף אינה נודדת למחנה היריב, שכן היא מנותבת לחלוקה ידועה מראש בין המפלגות החברות בגוש.

3. יבוטלו הסדרי הסכמי העודפים וחוק באדר-עופר. בין המפלגות המשתייכות לגוש יחולקו לא רק עודפי הקולות, אלא גם הקולות של המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה שבחרו להשתייך לאותו גוש. הקולות העודפים יחולקו בתוך הגוש על בסיס שוויוני ולא פרופורציוני (פועל יוצא של ביטול חוק באדר-עופר).

4. מפלגה שלא תשייך את עצמה לאחד משני הגושים תוותר על זכותה ליהנות מחלוקת העודפים אם תעבור את אחוז החסימה, ואם לא תעבור את אחוז החסימה הקולות שקיבלה יחולקו באופן פרופורציוני בין שני הגושים לפי גודלם.

5. שאר סדרי השיטה הקיימת יישארו ללא שינוי.

את ההבדלים בין המצב הקיים למצב שלאחר יישום השיטה אדגים בדוגמא מספרית פשוטה שתכליתה להמחיש כיצד רצון הבוחר מקבל ביטוי נכון יותר בשיטה החדשה.

כדי לפשט את העניין נניח כי לכנסת מתמודדות ארבע רשימות בלבד. לצורך ההדגמה נכנה אותן בשמות הגזורים מהגושים אליהם הן בוחרות להשתייך, דהיינו כחול א', כחול ב', לבן א' ולבן ב'. כמו כן נניח שכל צמדי המפלגות בעלות האידיאולוגיה הזהה קשורות בינן בהסכמי עודפים .

להלן התפלגות הקולות:

שם הרשימה מנדטים לפני הפעלת אחוז חסימה מנדטים בשיטה הקיימת לאחר הפעלת אחוז חסימה מנדטים בשיטה המוצעת לאחר הפעלת אחוז חסימה
כחול א' 56 58 61
כחול ב' 5 0 0
לבן א' 53 55 53
לבן ב' 6 7 6


שימו לב להבדלים הברורים בין תוצאות שתי השיטות. בשיטה הקיימת, ראש הממשלה יבוא מסיעת לבן א', אף על פי שמרבית המצביעים הינם ''כחולים''. לעומת זאת, על פי השיטה המוצעת יבוא ראש הממשלה מסיעת כחול א' - וישקף בכך את רצון מרבית ציבור הבוחרים.








דודו לביא הוא כלכלן.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
רעיון מעניין   דודו בן עמי   שבת, 17/09/2005 שעה 8:15   [הצג]   [13 תגובות]
רעיון בכיוון הנכון   אילן   שבת, 17/09/2005 שעה 10:39   [הצג]   [2311 תגובות]
למה שני גושים קבועים?   התנגדות   שבת, 17/09/2005 שעה 18:21   [הצג]   [7 תגובות]
למה רק שני גושים וכיצד לחלק?   דודו לביא   יום א', 18/09/2005 שעה 11:54   [הצג]   [2 תגובות]
(ללא כותרת)   צביקה   יום א', 18/09/2005 שעה 14:46   [הצג]   [14 תגובות]
גרמניה ואגדת היציבות   אלכסנדר מאן   יום ה', 22/09/2005 שעה 1:30   [הצג]   [26 תגובות]
מי יבטל את חוק באדר עופר   מיכאל פרי   יום ד', 05/10/2005 שעה 20:34   [הצג]   [6 תגובות]
וכיצד נקבעת החלוקה לגושים   אלון   יום ב', 21/11/2005 שעה 9:50   [הצג]   [2 תגובות]
רצון הבוחרים   ג'ואב   יום ג', 04/04/2006 שעה 23:02   [הצג]   [5 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©